אדום עולה: מרקש, העיר הכי אדומה במרוקו

היא אקזוטית. שילוב של היסטוריה עשירה ומודרניות בלתי צפויה. ברגע שתיכנסו אליה, תחושו חלק מסצנה של סרטי אלאדין. מרקש, העיר הכי אדומה במרוקו היא ולא אחרת

למרקש במרוקו יש הרבה מה להציע: היסטוריה, שווקים, אוכל, נוף אנושי מרתק ושילוב מיוחד של עולם ישן-חדש. מה מציעה ה"עיר האדומה" ששובה את ליבם ודימיונם של רבים?

שטיחים, תבלינים וצ'יזבטים: הקניות

שוק גמ'ע אל פנה: חווית הקניות המפורסמת ביותר במרקש, ממוקמת בסמלה של העיר והלב הפועם שלה – כיכר/שוק ג'מע אל פנה. כאן תוכלו להתהלך במשך שעות בין הסמטאות המציעות מכל וכל. מזון, כלי קרמיקה ונחושת, עורות, בגדים, ושטיחים מרוקאים אותנטיים, תכשיטים, בשמים ותבלינים. אבל לא רק סחורות יתפסו את תשומת לבכם. צפו לעבור על פני להטוטנים, מאלפי נחשים, קוסמים וקופים אזוקים בשלשלאות לצרכי סלפי תמורת כמה דירהם (המטבע המקומי). לא מומלץ לבעלי לב חלש ולאנשים המתנדבים בארץ בצער בעלי חיים.  בלילה האווירה הופכת לעוד יותר סוריאליסטית ומהפנטת בכיכר הגדולה של ג'מה אל פנה. אז מופיעים מגידי עתידות ומספרי צ'יזבטים.

מאלפי נחשים, קוסמים ומספרי מעשיות: שוק גמ'ע אל פנה

בית מרקחת לתבלינים של דר' חסן פיללי:

במרוקו יש עושר של תבלינים איכותיים. בבית המרקחת המפורסם יש מוכרת ממולחת, ספק סטנדאפיסטית, שמכרה לנו בעברית שוטפת ומצחיקה שיקויים ותבלינים כ"תרופות טבעיות" שאפילו לא ידענו שאנחנו צריכים במחיר מופקע. מזעפרן אמיתי, כחל לעיניים וסומק טבעי לשפתיים.

ריאדים, בוטיקים וארמונות פאר: בתי המלון

במרקש ניתן למצוא את כמה מבתי המלון הטובים והמפוארים בעולם, האהובים על סלבריטאים ובני מלוכה. ישנם גם מלונות בסגנון אחוזות הפרושות על שטחים נרחבים, רזורטים עם פארקי מים ואף מלונות בוטיק קטנים ואינטימיים בעיר העתיקה (מדינה) במחירים נוחים, עם חצרות פנימיות מקושטות.

הארכיטקטורה של רבים מהמלונות שובת דימיון. יש כאלו הבנויים כאחוזות עתיקות ועיצובן מושפע מהסגנון המורי ומהארט דקו. מה שבטוח הוא שהמלונות הם הזדמנות לתמונות אינסטוש מיוחדות. המלון שאני לנתי היה דומה לכל מלון מודרני סטנדרטי בישראל. הדבר הבולט שחידד לי את התחושה שאני נמצאת במדינה מאוד שונה, היתה גלרייה נכבדת של תמונות של מלך מרוקו לאורך השנים שהביט על באי הלובי בחביבות.

מופעי בידור עם אירוח מכל הלב: חיי הלילה

על אף היותה עיר מוסלמית, כתיירים אין קושי לרכוש וללגום משקאות אלכוהוליים. המדריך המקומי סיפר שבמרקש יש סצנת לילה מפוארת ומרהיבה, עם מועדוני לילה יוקרתיים שדיג'ייאים ידועים מרחבי העולם מגיעים להופיע בהם.

אישית לא יצא לי לחוות את החיי הלילה הסוערים של המקומיים. אבל הבנתי ממי שכן יצא למועדונים שהחגיגה נמשכה עד שעות הבוקר של היום למחרת. במקום זאת נלקחתי למופע פולקלור תיירותי ססגוני מרהיב בשם "Chez Ali" המשלב ריקודים, תלבושות מסורתיות, אקרובטיקה על סוסים ויריות באוויר. אגב, הסוסים במרוקו הם מהיפים והאצילים למראה שתיתקלו בהם. עובדי המקום הובילו אותנו פנימה בכרכרות מפוארות, זרקו עלינו עלי ורדים וניסו לתת לנו את התחושה שאנחנו האורחים הכי רצויים שיש. המופע כלל ארוחה באוהלים ענקיים. מי שמחפש אותנטיות, לא ימצא אותה כאן.

בערב שלמחרת השתתפתי ב"חפלה" מרוקאית. עוד מופע בידורי, בקנה מידה קטן יותר. מה היה לנו שם? רקדנית בטן שניכר עליה שראתה ימים זוהרים יותר רקדה בביגוד מינימאלי ברחבת המועדון בו רובו של הקהל היה גברי ולבוש מכף רגל ועד ראש. ברברי קשיש וחסר שיניים בכושר גופני מעולה רקד באנרגטיות והשתטח על הרצפה באקרובטיות מדהימה לקול תופים מסורתיים. הקהל נשבה בשמחת החיים שלו. וזמר הבית עמד גאה, חנוט בחליפה ועניבה מהודרת ושר לנו אום כולתום. בשלב מסויים של הערב קבוצה של זקנות גררה אותי בהפתעה לפינה. הן הלבישו אותי בבגדי כלה מפוארים, הרימו אותי על כתפיהן ו"חיתנו" אותי. חששתי שהן יתמוטטו מהמשקל שלי, אבל הטקס עבר בשלום, ללא נפגעות. הערב היה סוג של מופע לתיירים מערביים מדושנים. אך גם כאן, ניכר שהמארחים הנעימו את זמננו מכל הלב ופשוט יצאו מגדרם כדי שניהנה.

קולינריה משמינה אך טעימה: האוכל

האוכל המרוקאי במרקש לא דומה לאוכל המרוקאי שאנחנו מכירים בארץ. הטעמים שונים, לפחות לפי עניות דעתי הלא מלומדת. האוכל המקומי המסורתי לא מיועד לסופרי קלוריות.  החל מסופגניית ספינג' המוגשות בארוחת בוקר עם דבש וחמאה, עבור בתבשיל בשר כבש עם ירקות וקוסקוס בטאג'ין בארוחת צהריים או ערב וכלה בעוגיות לצד תה נענע הנמזג מגבוה דרך פיה ארוכה וצרה של קנקן מרשים.

רובע יהודי, מסגדים, ארמונות וגנים: הארכיטקטורה

דרומית לכיכר הגדולה, נמצא הרובע היהודי הנקרא "המלאח" בו חיו יהודים במשך מאות שנים. כיום מדובר בשכונת עוני מוסלמית אולם חזיתות הבתים הלא מרשימות בשכונה צופנות סוד. אם יפתחו לכם את הדלתות הקטנות של מבנים שעברו שיפוץ, תגלו חצרות פנימיות מעוצבות של בתים מרווחים שלא ניתן להבחין בהן מבחוץ. חוויה מרגשת היא ביקור בבית הכנסת העתיק השמור "אל'עזאמה", שהקימו מגורשי ספרד ב-1492. נאמר לי שמהקהילה היהודית המפוארת של מרקש נותרו כיום כ-200 בלבד.

על כל החשיבות ההיסטורית והפוטוגניות שלו, המלאח היה המקום היחידי בעיר בו הרגשתי מעט פחות בטוחה. המלצתי היא להעדיף להתהליך בסמטאות הרובע באור יום, ולו רק בשביל תחושת הביטחון האישי. כשעצרתי להצטלם לפני השקיעה הפרחחים שעצרו את אופניהם ובהו בי גרמו לי להרגיש אי נוחות. חששתי שיחטפו לי את דברי הערך ושמחתי להמשיך בדרכי.

לאן שלא תלכו במרקש, "ישגיח" עליכם באופן תמידי מסגד הקוטוביה. המסגד המקושט בסגנון אנדלוסי שהוקם במאה ה-12 ומתנשא לגובה של כ-77 מטרים. אין זה פלא שהוא נראה ממרחקים והפך לסימלה של מרקש. שמו לקוח מירידי הספרים שנערכו תחתו והוא יכול להכיל עד כ-20 אלף מתפללים. הגנים סביבו בתאורת הלילה, מוסיפים לקסמו. אם אתם מתהלכים בגנים, תתכוננו נפשית לקבוצה של גברים לבושים בתלבושת צבעונית מסורתית של נושאי מים שינסו לגרום לכם להצטלם איתם תמורת תגמול כספי.

אחד מאתרי החובה במרקש הוא ארמון לה באהיה. מדובר בארמון שהוקם במאה ה-19 על ידי שליט מרקש בו התגורר עם נשותיו ופילגשיו. הארמון היפיפה נבנה עם השפעות אנדרלוסיות. אי אפשר שלא להתפעל מעיטורי הפסיפס העדינים, מלאכת המחשבת, עבודות השיש והתקרות בעלות הגילופים. החצר מהווה מקום מצויין לצילום סלפי של הנעליים החדשות שרכשתם בשוק, על רקע  מוזאיקת הריצוף המורכבת.

כמובן שלא הכל בניה היסטורית בעיר, ואם תסעו דרך האזורים החדשים של העיר תראו שכונות של וילות ורדרדות מודרניות מפוארות.כזאת היא העיר, שילוב מרתק של עולם ישן-חדש.

לשטוף את העיניים בירוק: נקודת יציאה לעמק האוריקה

אם תרצו לקחת הפסקה משמעותית מהעיר לטובת נופים פתוחים, תשמחו לדעת שמרקש מהווה נקודת יציאה אל עמק האוריקה היפה והירוק, ממנו נשקפים הרי האטלס הגבוהים וביניהם הפסגה הגבוהה ביותר במרוקו, הר הטובאקל. הסיורים מתחילים במישורים ומטפסים אל האטלס, דרך כפרים ברבריים, אל שוליו הצפוניים של רכס הטובאקל. האזור רווי נחלים. סביר להניח שתעצרו בבית ברברי ותוכלו להתרשם מדרך החיים הצנועה והפשוטה הנשמרת בקנאות. כשתעצרו תוכלו לתפוס בצילום של תמונה בודדה אחת: גמל, יערות פרושים על גבעות ופסגות עטורות שלג. כשתגיעו הביתה שחקו משחק קטן. העלו את התמונה לרשתות החברתיות ותשאלו איפה היא צולמה. סיכויים קלושים שמישהו ינחש נכונה. כי מי יאמין שנופים כאלו רואים במרוקו.

פורסם במקור במגזין פספורט (מבית פספורטניוז) בגלובס