זנזיבר: רשמים, תובנות וטיפים לטיול באי התבלינים שאין שני לו

זנזיבר מבחינתי הוא הרבה מעבר לארכיפלג אקזוטי עם חופים, מהיפים שיצא לי לרבוץ בהם. מהרגע הראשון שנחתנו בזנזיבר, מרחק של כ-6 שעות טיסה ישירה מהארץ ידעתי. הגעתי ליעד שונה ממה שהכרתי עד אז.
כמי שגדלה באפריקה, אני בהחלט משוחדת מראש. אבל אני בטוחה שרבים יסכימו איתי. זנזיבר אינה עוד יעד "בטן-גב" סטנדרטי. צפו לתמהיל ייחודי של השפעות מהודו, אפריקה, וויזאוליה שנדמה שנלקחה מתוך סיפורי אלף לילה ולילה . פרות עם דבשות, תבלינים אקזוטיים, טבע בתולי, מי טורקיז ואפריקאים מוסלמים משבטים שונים שהתערבבו לאורך השנים הם רק חלק ממה שיקדם את פניכם באי.

זנזיבר, רשמים, תובנות וטיפים

בחזרה לשנות השמונים

הנהג שאסף אותנו בשדה התעופה קיבל את פנינו במיני ואן, ספק טנדר משודרג. הוואן היה מאובזר במערכת סאונד "מתוחכמת" (NOT) עם מגוון קסטות (כן, אני חוזרת, ק-ס-ט-ו-ת, אלו עם הסלילים). הרפרטואר של מיטב הלהיטים של שנות השמונים היה שם במלוא תפארתו: מ"ליידי אין רד" ועד "קארמה קמיליאן". חיש מהר נחתה עלנו ההכרה, הגענו לטיים זון אחר.

ס-ב-ל-נ-ו-ת:

קצב החיים כאן אחר: חלק מהכבישים משובשים וישנם מחסומים מדי כמה קילומטרים בהם שוטרים עלולים לרמוז לכם בלחיצת יד חברותית, שעל מנת להמשיך בדרככם מומלץ להגניב לתוך כף ידם הקפוצה "בקשיש" קטן. שדה התעופה של האי: אף הוא חוויה לא קלה בפני עצמה, בייחוד בהמראה חזור לארץ. אין מיזוג, דוחק מטורף ויש מצב שישקלו את המזוודה שלכם על משקל עתיק ששימש בעבר לשקילת פרות. כל שנותר הוא לחייך ולנשום עמוק. כי ביקור בזנזיבר שווה את אי הנוחות היחסית. באמת!

האנשים המקומיים בזנזיבר (או למה הרגשתי כמו תיירת בעלת זכויות יתר):

האנשים בזנזיבר נגעו בליבי. באזור הריזורטים קידמו את פנינו בחיוך צחור ורחב ובברכת "ג'מבו" (שלום). וכשהלכנו מהר קראו אחרינו "פולה, פולה" (pole, pole) שמשמעותו "לאט לאט" ו"הקונה מטטה" (הכל טוב).

חלק מהאנשים שנחקקו בליבי ובזכרוני, מבלי שהתכוונו:

1. נציג הריזורט הצעיר, דיויד:

שגם עובד כמורה בכפר הסמוך. כשנרתם ללוות אותנו לחוות הצבים בכפר הסמוך הוא לא התרשם מכך שהייתי באותה עת בעמדת ניהול בכירה בעולם הטלוויזיה. למעשה הוא לא כל כך ידע מה זאת טלוויזיה ועוד בכבלים, וזה גם לא ממש עניין אותו. הוא סיפר לי בפתיחות אנקדוטות על משפחתו כאילו אנחנו כבר חברים ותיקים. כשלא היה עלי מספיק מזומן כדי לשלם על עבודת יד מנצרים שחפצתי בה, דיוויד, המרוויח שכר מינימום במדינת עולם שלישי שלף את ארנקו הדל ללא היסוס ושילם עלי. (כמובן שהחזרתי לו ברגע שחזרנו למלון).

2. הנשים שאספו אצות על חוף הים לפרנסתן:

המבט שנתנו בי כשגילו שצילמתי אותן היה נוראי. הייתכן שהן האמינו שהמצלמה גונבת מהן את הנשמה? לא ידעתי שהמקומיים, והדור המבוגר בפרט, אינם אוהבים שמצלמים אותם. הפריים פשוט ביקש ממני שאנציח אותו, וכשהקלקתי כבר היה מאוחר מדי. אז אתם אל תהיו כמוני. תהיו אדיבים ומתורבתים ותבקשו רשות מראש, או שאל תצלמו אותם בכלל.

3. שומרי המלון משבט המסאי:

הם אגדיים, גבוהים ומרשימים. הם עומדים על רגל אחת במשך שעות כדי לפתח סיבולת, בעודם עטויים בלבוש מסורתי של בדים אדומים ארוגים. אבל אפילו הלוחמים של אחד השבטים מהמפורסמים ביותר באפריקה צריכים להתפרנס. בתי המלון מיבאים אותם מקניה וטנזיניה לשמש כשומרים, מעין "קב"טים", כי אף אחד לא מתעסק איתם בזנזיבר. יש להם "מסאי רונגו" (נבוט מסורתי) קשור למותן ו…טלפון נייד מוסתר מתחת לבדים מעל הישבן. מה שעורר בי חשד, שיתכן והם נמצאים שם למעשה גם למטרות קישוטיות. אנחנו בכל זאת השתדלנו לא להרגיז אותם, מה שבטוח בטוח.

עוני:

לצד הפאר המרשים והאירוח המפנק ברמות הגבוהות ביותר, ישנם כפרים בהם אין אספקת מים או קבועה או חשמל. כשמי השתייה נגמרים בברזים המשותפים ברחוב, משאיות עוברות בכפר ומספקות גלונים של מים חצי מליחים. הילדים המקומיים חיים בדלות חומרית רבה. כשנתקלנו בהם בכפרים הם היו חייכנים ומאושרים לקבל עפרונות מאת התיירים האיטלקיים אשר הגיעו מצוידים לכך מראש.

בשטחי המלון היו עובדות מקומיות שבשיא החום המהביל היו לבושות בשכבות ביגוד מכף רגל ועד ראש. הן כרעו על ברכיהן וגזמו את הדשא בסכינים פרימיטיביים. לא מובן מדוע לא סופקו להן כלי גינון מקצועיים. המראה חזר על עצמו לאורך הדרכים בהן נסענו. מקומיים מבצעים עבודות גננות עם מצ'טה ומעדר בודד עבור 10 אנשים, שעדרו בו איש איש בתורו. העיקר לקבל משכורת, אפילו אם דלה.
הדרכים היו זרועות דוכני פירות טרופיים, לרוב מנגואים, בננות, פאפאיות וקוקוסים שכנראה גדלו ליד בקתותיהם. לצד הדוכנים ישבו כמויות של אנשים חסרי מעש. נראה שממילא לא היה להם דבר אחר לעשות, וגם קונים לא היו לאותה סחורה זהה שמוצעת ברחבי האי.

חלק ב'
זנזיבר: דברים מומלצים לעשות ולראות בה (או, החלק הקליל של הפוסט הזה):

1. חוף נונגווי (Nungwi)

ממוקם בנקודה הצפונית ביותר של האי, אומרים שחופי נונגווי הם היפים באי. לפסוע בחולות הבוהקים בלובנם מרגיש כמו להתהלך בתוך חלום, גלויה, או כל קלישאה אחרת של חופשה יפיפייה שתוכלו להעלות על דעתכם. הכל נכון. סיור רגלי יפגיש אתכם עם דייגים המתכוננים להפלגה בסירות עץ מסורתיות שהמקומיים בונים בעבודת יד. עיצובן של סירות הדאו לא השתנה כבר מאות שנים.

2. לינה מלכותית: אירוח ראוי לבנות אצולה

אחת ההחלטות המוצלחות שלנו, הייתה הבחירה במלון Royal Zanzibar Beach Resort. חדר השינה שהוקצה לנו היה בגודלה של כל הדירה שלי בארץ. הוא נראה כמו בקתה באחוזה מתוך הסרט "זיכרונות מאפריקה". היו בו מיטות אפיריון מעץ כבד, ווילונות וכילות מסוגננות. באמבט חיכו לנו מוצרי טואלטיקה טבעיים בעבודת יד, רקוחים מתערובת תבלינים מופלאה שאני מנחשת לפי הניחוח שהכילו קינמון, ציפורן ושמנים טבעיים.

המלון ממוקם על חוף עם חול לבן קמחי, ומי טורקיז צלולים ומושלמים. בשטח המלון בריכת אינסוף (Infinity pool) ובריכה עם בר אלכוהולי שקוע בתוך המים. מסעדת המלון מגישה אוכל טרי, מגוון ומתובלן בתערובות מפתיעות של תבלינים אקזוטיים שערבו לחכינו. יצא לנו גם לשמוע מדי יום תדרוכים שהעבירו לעובדים, על איך לשפר כל הזמן את השירות ולהעלות את הסטנדרטים של האירוח. זה היה מרענן לראות כמה אכפת להם וחשוב להם לשמור על הרמה הגבוהה ושביעות הרצון של האורחים.

3. (Safari Blue) האי הנעלם:

צאו לסיור יומי בספינות מסורתיות (הקרוי "ספארי בלו") . גולת הכותרת של הסיור מבחינתי היתה "האי הנעלם". מדובר ברצועת חול באמצע הים, שבעת השפל היא גלויה וכשמגיעה הגאות, היא נמחקת. וזה קורה מהר. כדאי להגיע בשעות מתאימות, או שכולם מתנפלים על הדיונה ולא יהיה לכם איפה לעמוד.

עשו שנורקלינג, צופו על המים הצלולים בין לשוניות הסלעים ועצי המנגרובים ותרגישו שאתם בסרט קסום.

4. יער ג'וזאני וקופי הקולובוס

לא ממש יער, יותר חורשה עם כמה קופים אנדמים לאי ולעניות דעתי די מסכנים שצופים בהם כמו בספארי קטן מימדים. אבל בכל זאת, אם אתם אוהבים טבע וחיות בר ייחודיות, בקרו שם. כי צריך לעשות וי, גם על זה.

5. סיור בחוות תבלינים

מקום מעניין לראות כיצד התבלינים שמככבים במטבח הביתי שלנו גדלים בטבע. למשל, ידעתם שקינמון הוא בעצם קליפה של עץ? שאין כזה דבר פלפל אדום ושחור, אלא שהצבע שלהם תלוי בעיתוי בו נקטפו? והאם יש לכם מושג איך נראים בטבע הפרחים שמהם רוקחים את הבשמים המפורסמים בעולם? החווה שבה ביקרנו הייתה לדברי המדריך שלנו, ישוב שיתופי שמגדל ומשווק יחד את התוצרת של מטעי התבלינים. שמחנו לקנות מהם בסוף הסיור, מבחר תבלינים שנארזו במגשי עץ מגולפים בצורת סירות דאו מסורתיות. אני ממליצה לקנות כמה במחיר אטרקטיבי שם ולדעת שהכסף באמת הולך למקומיים.

6. חוות שימור צבי הים

כן, הם שוחים במים סרוחים, הם חלקלקים ומעט דוחים, אבל הביקור בחוות שימור צבי הים Mnarani Aquarium היה מרתק. המדריך המקומי סיפר לנו איך צבות ים "תופסות טרמפ "על זרמי האוקיאנוסים ונודדות מקצה העולם למשנהו כדי לחזור ולהטיל במקום בו הן בקעו. הוא והמתנדבים מרחבי העולם מחנכים את האוכלוסייה המקומית להימנע מאכילת צבי הים. מסבירים להם שהם מין בסכנת הכחדה. והילדים מבקשים מהסבתות שלהם לא להכין להם מרק צבים לארוחת ערב יותר. מעניין + איכס.

7. שקלנו ולא הספקנו

מפאת קוצר זמן, כי ככה זה כשהפיתוי לעוד יום של בטן גב גובר עליכם, לא ביקרנו בבירת האי העתיקה, סטון טאון. בעיר סמטאות אבן עם דלתות עץ מגולפות כמו גם בית ילדותו של פרדי מרקיורי. יש נמל ממנו אפשר להמשיך לאי הצבים ולאיים אחרים, מצודה עתיקה וגם בית מעצר לעבדים לפני מכירתם שהפך למוזיאון. הסיור במוזיאון ממחיש את הטרגדיה שהתרחשה כאן למקומיים על ידי סוחרים ערבים. עוד חלק מההיסטוריה המיוחדת של זנזיבר שהופך אותה לכור ההיתוך הייחודי שהיא כיום.

סיכום? אין לי סיכום רק המלצה חמה לנסוע ולחוות את האי המיוחד. לפני שהוא יוצף בעדרי תיירים ויתקלקל לגמרי.

צילום תמונה בראש הדף: אורנה בן עזר

עוד מידע מקיף על האי תמצאו במדריך לזנזיבר מא' עד ת' של הטוריסטית.

למסלול הטיול של יוחאי פרץ בזנזיבר בבלוג החו"ל כלול.

מחפשים אי בתולי בעל ציביון מקומי, בארכיפלג של זנזיבר? גיל דרורי כתב מדריך מפורט על האי מאפיה.

רוצים לדעת איך החוויה של לעשות ספארי בטנזניה? אפקים מטיילים כתבו על ספארי במכתש נגורונגורו.