השאלון: עם בלוגר הטיולים והנווד הדיגיטלי גיל דרורי

Gil Drori Travel Blogger, Mafia Island

יש להרבה אנשים בימנו חלום פחות או יותר דומה: לעזוב את העבודה המשרדית שלהם, לארוז מזוודה, ולהמריא למסע ברחבי העולם כנוודים דיגיטליים או כבלוגרי טיולים.

מי לא היה רוצה לעבוד מאה אחוז עבור עצמו, ומקביל לצאת לספארי באפריקה או לצלול באיים הקאריביים?

מדובר באורך חיים בו כל חודש מזמן הרפתקאות שונות ומלהיבות. "שגרת החיים" של נוודים דיגיטליים ובלוגרי טיולים נתפסת ככזאת שמכילה הרבה נופים עוצרי נשימה ומפגש עם אנשים מרתקים ותרבויות שונות.

אבל, האם מדובר רק בפנטזיה לא מציאותית?

הכירו את האיש שחי את החלום – הנווד הדיגיטלי והבלוגר גיל דרורי

Adiseesworld עדי בן עזר
גיל דרורי בשביל ישראל

לפני כשנתיים, הוא עזב את העבודה המשרדית שלו. מאז, הוא טייל ביעדים מדהימים ויזם והשתתף בפרוייקטים מרתקים. למשל: גיוס כספים לבית ספר קהילתי בטנזניה והקמת פרוייקט להגנה על כרישי לוויתן באי מאפיה ליד זנזיבר.

הכרתי את גיל דרך קבוצת בלוגרים שאני חברה בה. הוא הרפתקן לא קטן, חברותי ונדיב עם הידע שלו.

בעת פרסום פוסט זה, הוא נמצא ביפן, מגשים עוד חלום שלו. מתאמן באומנות הלחימה אייקידו, שם המאסטר שהמציא את אומנות הלחימה פיתח אותה ולימד בה במשך שנים.

השאלון

ספר לי קצת על עצמך:

אחרי הצבא התנדבתי במחנה קיץ יהודי בארה״ב ואחריו המשכתי לטייל במרכז אמריקה עד שבגואטמלה פגשתי את בקס (Bex), אשתי לימים.

עברתי ללונדון בה עבדתי מספר שנים בשגרירות הישראלית ועברתי לחברת תוכנה אמריקאית החלטתי שנמאס לי להסתכל על אותו מסך יום אחרי יום אז התפטרתי ויצאתי לטייל בעולם.

עם קצת לחם בננה בGutamala
בתחילת המסע שלו, עם מוכרת של לחם בננה בגואטמלה

מה גרם לך לעשות את הצעד של לעזוב את העבודה המשרדית ה"בטוחה" שלך ולצאת למסע הטיולים ובלוגינג בעולם?

אחרי 6 שנים מדהימות, מרגשות וגם מתישות בהם אני ובקס גרנו בלונדון, שנינו הרגשנו שהגיע הזמן לעשות משהו חדש. אני ובקס נפגשנו לראשונה באגם אטיטלן שבגואטמלה וחיידק הטיולים היה חלק משמעותי מהאהבה שלנו. בלי ממש להתכוון מצאנו את עצמנו בלונדון ותמיד פינטזנו על הטיול הבא.

כלומר, לא היה פשוט לומר לבוס שלי שאני עוזב. הייתה לי עבודה מאוד טובה, הרווחתי מלא כסף, טסתי הרבה לחו״ל לנסיעות עבודה, קיבלתי קידומים ומלא צ׳ופרים אבל הרגשתי שזה לא זה. האם זה מה שאני הולך לעשות כל חיי.. לשבת במשרד על אותו כיסא, להסתכל על אותו מסך עד שיתפוצצו לי העיניים?

עליתי במשקל, קניתי משקפיים, היו לי כאב גב… האם זהו זה?

בכל זאת, למזלי הרב גם בקס הרגישה את אותו הדבר היא בחורה מאוד אמיצה והחלטית. אז אחרי כמה חודשים של מחשבות החלטנו ליצור חיים חדשים. לא רק לצאת לטיול ארוך בעולם אלא ממש ליצור חיים חדשים שהם שלי.
״אני אדון לגורלי, אני קברניט נשמתי״ (Invictus – William Ernest Henley).

מוטיבציה משמעותית נוספת לשינוי הייתה המרחק מישראל. תוך כדי השגרה בלונדון לא מצאנו הרבה הזדמנויות לנסוע לישראל לבקר את המשפחה. אולי פעם בשנה לשבוע או שבועיים. היה לנו חשוב מאוד לשנות את אופי החיים שלנו כדי שנוכל לבקר בישראל יותר פעמים ולהישאר לתקופות יותר ארוכות.

בהתחלה לא היה לי ברור איך בכלל אפשר לחיות מבלוג. תכלס, מאז התיכון לא כתבתי יותר מעמוד. לא האמנתי שאני יכול ליצור בלוג מצליח בו אני יכול לעזור לאחרים ולתת מידע על טיולים בעולם. אבל פשוט התחלתי, קניתי את הדומיין WhereIsGil והתחלתי לכתוב.

מה אתה הכי אוהב בלכתוב?

אני בלוגר שלא אוהב לכתוב. זה מצחיק כשאני חושב על זה אבל אף פעם לא היה לי את הצורך לכתוב. אפילו עכשיו כשאני רשמית ״בלוגר״ אני לא מצפה לרגע בו אני צריך לכתוב פוסט ולפעמים אני דוחה את העבודה הזו לרגע האחרון.

אבל… ברגע שאני מתגבר על האנטי שלי לכתיבה ויושב על המחשב אני מרגיש אחרת לגמרי ואני ממש נהנה לכתוב ולפעמים יש לי פוסטים שפשוט נכתבים בעצמם בלי ממש לשים לב. לפעמים התהליך לוקח לי כמה ימים והרבה תסכולים.

אני בטוח שאין לי כישרון לכתיבה. יש לי מלא שגיאות כתיב (אמא שלי שולחת לי תיקונים מידי פעם – תודה אמא!) אבל זה היופי של כתיבה בבלוג – זה לא ממש משנה. כולם יכולים לפתוח בלוג ולכתוב – אין כללים!

מה המשמעות של לטייל עבורך?

הטיולים הראשונים שלי היו דיי סטנדרטים. במונח הקלאסי של המילה טיול. לנוע ממקום למקום, להסתכל סביב, להתרשם מהתרבות המקומית ולנוע ליעד הבא.

אך כשהחיים הם בעצם טיול אחד ארוך הרגשתי שאני צריך לעשות דברים יותר משמעותיים מרק לנוע.

אז ההגדרה שלי לטיול כרגע היא לא רק לנוע אלא להשתלב. לטייל עם קצת יותר מטרה. בין אם זה להתנדב באפריקה, ללכת את שביל ישראל, לחפש קופים בג'ונגל במלזיה, להתאמן באומנות לחימה ביפן, להקים פרויקט שימור על כרישי הלוויתן או לקחת קורס צלילה חופשית באילת (וואו – איזו שנתיים מטורפות).

מה היתה המדינה הראשונה שביקרת בה בחייך?

אני חושב שההורים לקחו אותנו לטורקיה. אבל הטיול שאני הכי זוכר מהילדות שלי הוא טיול חמישה ימים בנגב, על גמלים עם המשפחה שלי בישראל.

מה המדינה האחרונה שביקרת בה?

אני עכשיו ביפן לשלושה חודשים בהם אני לומד את אומנות הלחימה אייקידו בבית ספר מסורתי בכפר קטן בשם איוואמה. במצורף סלפי שצילמתי ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה 🙂

גיל דרורי ביפן
סלפי אונליין מאיוואמה (Iwama), יפן

מה היעד הבא בתכנון?

עוד לא סיפרתי לאף אחד אז זה המקום הראשון בו אני כותב על זה.. אני יוצא עם אשתי למסע משוגע בו נחצה את ארה״ב על קורקינט רגיל (לא חשמלי). מקנדה למקסיקו בחוף המערבי. מסע שייקח שלושה חודשים כדי לגייס כסף עבור בית ספר בכפר עני בטנזניה שאני מכיר אישית. זה הולך להיות אחד האתגרים הכי משוגעים שעשינו עד כה ואשמח אם תעקבו אחרינו תוך כדי #kickingthestates.

Bexngilscootres1

טיול – לבד או עם בת זוג?

זו שאלה בדיוק במקום. אני בקס מטיילים ביחד רוב הזמן ואנחנו מנסים להתמקד באותם יעדים כדי להיות ביחד. זו הפעם הראשונה בה אנחנו נפרדים לתקופה ארוכה כשאני ביפן.
זהו תקופה ארוכה להיות בנפרד אבל אני יודע שכשאני אחזור אנחנו נהיה ביחד 24 שעות ביממה – אני מחכה בקוצר רוח לראות את בקסי כשאחזור.

Adiseesworld בלוג נסיעות עדי בן עזרגיל ובקס מטיילים יחד רוב הזמן

מה הייתה החוויה הכי משמעותית מבחינתך במהלך מסע הנוודות הדיגיטלית?

בנובמבר 2017 ביליתי שלושה חודשים באי מאפיה השוכן לחופי טנזניה בו נמצאת אוכלסיית כרישי לוויתן שוקקת. משום שכרישי הלוויתן בעולם בסכנת הכחדה החלטנו להקים פרויקט איסוף מידע על כרישי הלוויתן כדי לעזור במאמץ העולמי לשימורם.

בעבודה על הפרויקט התחברנו מאוד לקבוצה של מקומיים שמארגנת טיולים לשחייה עם כרישים יצרנו איתם שיתוף פעולה בו אנחנו הצטרפנו לסיור הכרישים היומי בו שחינו עם הכרישים כדי לתעד אותם.

שחיתי עשרות פעמים עם החיות המדהימות האלו וממש התאהבתי בעולם הימי.

ביום האחרון שלי באי יצאנו לסיור אחרון כדי לומר שלום. בדרך חזרה ביקשתי מהקפטן לעגון את הסירה במצוף שאנחנו שלא עוצרים בו בדרך כלל כדי להתאמן בפעם האחרונה בצלילה חופשית.
קפצתי למים ושמעתי את הקפטן צועק משהו כשהוא מצביע על המצוף. שחיתי למצוף וחזיתי ברגע הכי מיוחד בחיי. כריש לוויתן ענקי בעומק שלושה מטרים ללא תזוזה. מאוד מאוד נדיר לראות כריש לוויתן ישן. עד לפני כמה שנים מדענים לא ידעו בכלל שהכרישים האלו ישנים.
זכיתי לצלול עם הכריש מספר דקות לפני שהוא התעורר ושחה לעבר המעמקים.

איך אתה מתפרנס כנווד דיגיטלי?

אני מתפרנס בכמה דרכים.

אחת היא דרך הבלוג שלי ע״י הפניית הקוראים לשלי לבתי מלון ויעדים בהם ביקרתי. ללא עלות נוספת לקוראים אני מקבל עמלה קטנה מכל הזמנה שבוצעה דרך האתר שלי.

הדרך השנייה היא ע״י סחר חליפין. לדוגמה אם אני נוסע ליעד חדש לרוב אני לא משלם על בתי המלון או פעילויות ביעד. בתמורה לחוות דעת ותיעוד החוויה שלי בבלוג או ברשתות החברתיות אני מקבל את המלון בחינם. תכלס זה לא ממש בחינם אלא אני מציע את שירותי הפרסום שלי בתמורה ללינה או פעילות ללא עלות. זו אופציה דיי מסובכת ואני נזהר ממנה. אני ממליץ אך ורק על מקומות שאני 100% שלם אתם ומאמין שלקוראים שלי תהיה חוויה מעולה. במידה ואני לא מרוצה מהמלון אני בכלל לא מזכיר אותו ולפעמים מזהיר את הקוראים שלא להשתמש בו.

בנוסף לעיסוקי כבלוגר אני בונה אתרי וורדפרס עבור בלוגרים אחרים או חברות ישראליות אחרות. זה לוקח בערך 25% מהזמן שלי ואני יכול לעשות זאת מכל מקום בעולם (עם אינטרנט).

באיזו מדינה הכי פחות אהבת לבקר?

באמת שחשבתי על השאלה הזו הרבה זמן ואני לא מצליח לחשוב על מדינה שלמה שהכי פחות אהבתי לטייל בה.

לא מאוד אהבתי את הביקור שלי ושל בקס לאיסטנבול כי נהג מונית מניאק אחד נסה לרמות אותנו וכמעט גנב לנו את כל התיקים ויום אחרי זה בקס הייתה מאוד חולה אז היינו צריכים ללכת לבית חולים אז לא ממש הספקנו לראות את העיר כמו שצריך.

טיפים שימושיים למטיילים אחרים או אנשים שרוצים "לצאת מהקופסא" ולטייל בעולם?

לדעתי הדרך הכי טובה כדי לצאת מהקופסא היא להתחיל ליצור קופסא חדשה. הצעד שלי לעזוב את הכל לא היה פתאומי, אלא תהליך ארוך של חשיבה וקבלת החלטות.

אתם רוצים להיות בלוגרים? אל תעזבו את הכל באופן פתאומי אלא תתחילו לכתוב את הבלוג שלכם עכשיו תוך כדי החיים ״הרגילים״. לאט לאט תצברו יותר ביטחון לצאת מהקופסא וליצור חיים אחרים.

טבע או עיר?

לונדון היא העיר שלי. אני מת עליה. אני מאוהב במגוון האנושי של העיר בה נמצאות עשרות תרבויות, דתות ואנשים מכל העולם שחיים ביחד בהרמוניה. אבל עד כמה שאני אהבתי לגור בעיר המדהימה הזו תמיד יש לי את הכמיהה לצאת לטבע.

טבע או עיר? סוג של שניהם אבל המקום האהוב עליי הוא הנגב. למדבר יש קסם מיוחד.

אתה חי את החלום?

אני מאוד אוהב את החיים שלי ויש לי רגעים בהם אני ממש מרגיש שאני ״חי את החלום״. אבל חשוב לי מאוד להדגיש שהמציאות לפעמים שונה.

להיות בלוגר זו עבודה קשה – אל תאמינו לפרופילים המושלמים של הבלוגרים באינסטגרם שמעלים תמונות מושלמות שלהם במקומות מושלמים, עם בגדים מושלמים, שקיעה מושלמת וחוף בתולי מטורף. זו פשוט לא כל האמת אבל זה מה שהם מוכרים לקוראים שלהם. הם מוכרים את החלום. המציאות שלהם שונה.

לוקח המון זמן לעבוד על הבלוג, לתכנן את הטיולים הבאים, לטוס ממקום למקום. לצלם תמונות מושלמות לוקח הרבה זמן. לערוך תמונות וסרטונים לוקח אפילו יותר זמן מהצילום.
משהו פעם שאל אותי מהו ההבדל בין בלוגר ולבין כתב. התשובה היא פשוטה מאוד. כתב מתעסק בכתיבת התוכן וזהו (אני יודע שזה ממש לא ככה אבל זה רק בשביל הדוגמה :-)) בלוגר צריך לכתוב את התוכן, להעלות אותו לאתר, לצלם, לערוך, לשתף ברשתות החברתיות, להתעסק בדברים טכניים ובעוד מלא עבודות קטנות שלוקחות מלא זמן.

בכל זאת, למרות הקשיים ורגעים פחות טובים כשאני מסכם את השנתיים האחרונות אני באמת מרגיש בר מזל שנפלה בזכותי האופציה לבקר במקומות מיוחדים, ליצור חברויות עם אנשים כל כך מדהימים ולחוות

הבלוג של גיל איפה גיל?

אם אתם עוקבים אחרי נווד דיגיטלי או בלוגר טיולים שנותן לכם השראה אשמח שתספרו לי בתגובות מטה.

* השאלון עם הבלוגר גיל דרורי פורסם במקור במרץ, 2018.

מה דעתך?

כתיבת תגובה

פוסטים שיכולים לעניין אותך:

מתכונים לאוכל דרום אמריקאי - ארפה

מתכונים מהעולם: טוסט ארפה

כשלא ניתן לטוס, אפשר להביא את הטעמים והמאכלים מרחבי העולם אלינו, באמצעות מתכונים שאפשר להכין בבית.

והפעם בבלוג, מתארחת ויקי גורשטיין, שתחלוק מתכון לטיני אהוב – טוסט ארפה (Arepa). אני נתקלתי בארפה לראשונה במהלך הטיול שלי בעיר מדג'ין שבקולומביה במהלך טיול במרכז ודרום אמריקה.

להמשך הפוסט »

שמרו על קשר

הצטרפו לרשימת החברים של הבלוג וקבלו עדכונים למייל על פוסטים חדשים, המלצות וטיפים מעוררי השראה