הטרנדים הכי מאוסים של צילומי טיולים ברשת

אהבתי לצילום התעצמה בגיל 19 כשהפסקתי לצייר, במקביל לפרישה שלי מקריירת הציור באוניברסיטה (סיפור אימה קטן בפני עצמו, על יציאה מעבדות הסטודיו לאומנות). שמחתי להשתחרר מאדי הטרפנטין המסריחים שהייתי משוכנעת שהיה להם משהו אישי נגדי כשתקפו את הנחיריים שלי  ומשרידי צבעי השמן המלכלכים שהתעקשו להתחפר מתחת לציפורניי, לטובת הצילום.

הקלקת אצבע אחת והתמונות נוצרו, מתעדות את הרגע לנצח. איזה פתרון אלגנטי!

האהבה שלי להתבוננות בתמונות שאחרים צילמו גם היא גדלה.

עד היום, אני נהנית להסתכל על תמונות שמעוררות בי השראה לטייל.

איזה תענוג לחוש את האווירה של המקומות בהם צולמו, תוך כדי שאני מריירת (מטפורית) מיופים של היעדים המדהימים ושמה לי תזכורת מנטלית להגיע אליהם מתישהו בעתיד.

אבל אני חייבת להודות שלאחרונה, במקום לקבל השראה אני מרגישה בעיקר שעמום ותסכול מהתמונות שאני רואה במדיה החברתית.

כי כל צילומי הטיולים נראים בדיוק אותו הדבר.

קלישאות מישהו?

בשלב זה, הטרנדים שאני הכי מתעבת בצילומי טיולים במדיה החברתית הם:

1. יד מחזיקה בגביע של גלידה

מישהו מוכן להסביר לי מה ההיגיון בתמונות האלו?

א. הן חסרות פשר.

ב. האם האנשים שמעלים אותן מנסים לגרום לנו לקנא בקינוח שלהם, ממש לפני שהם טורפים אותו?

כי למעמד הפועלים בפרברים של גבעתיים גם יש גלידה, אתם יודעים… אפילו אם אוכלים אותה בכפית מתוך מיכל של בן אנד ג'ריס בשעה 20:00 מול הטלוויזיה כל לילה במהלך 3 השבועות האחרונים. רק אומרת. לצורך הדוגמא בלבד כמובן.

ג. אם המצולם/ת לא עשה מניקור, זה נראה לא אסתטי בעליל, ומחטיא את המטרה של הצגת גלידה מעוררת תאבון.

ד. במידה ומי שהצטלם עשה מניקור, בבקשה שת/יגלה לי איך המניקור מחזיק מעמד יותר מיומיים במהלך הטיול, לפני שהלק יורד. תודה.

2. יד ביד, מובלים ברחבי העולם

עדיין לא ביצעתי את הפשע הזה אבל אם אבצע אותו, בבקשה, פשוט תירו בי.

3. אדם קטן מול פנורמי עם הגב מופנה למצלמה

אנא מחלו לי, כי חטאתי בחטא זה. אבל היי, לא הייתי עם הגב למצלמה. אף פעם לא טענתי שאני מושלמת.

4. תמונות בבקיני על החוף

שלא תחשבו שזה מעצבן אותי כי אני בשנות ה-40 שלי (כי ידוע ש-40 פלוס זה ה-25 החדש). צילומי ביקיני תמיד הביכו אותי.

להצטלם בבגד ים שלם, זה ממש לא כמו להצטלם בבקיני. אוקי?

אי לכך אני טוענת לחפות בסעיף הנ"ל.

האותיות הקטנות: במידה ונתקלתם בתמונה של כותבת פוסט זה בבקיני במדיה החברתית, היא צולמה במצב של שיכרות, או נואשות לתשומת לב ביום בו הועלתה לרשת.

5. צילומי רגליים (Selfeet)

נבוכה להודות שאני אשמה בפשע הזה. עדיין לא ברור לי מי החליט שזה משהו נורמלי לעשות ברשת ולמה.

וברצינות, צריך קורט של אומץ כדי להתנסות ולהעלות משהו שונה מהתמונות, זוויות ופילטרים שאתם יודעים שיניבו לכם כמות מסוימת של מעורבות.

האם אתם "אשמים" בהעלאת תמונות מאותו סוג שכולם מעלים ברשת, למרות שהן משעממות או מעצבנות אתכם למוות?

אם כן, למה שבפעם הבאה לא תנסו להעלות תמונה בסגנון אחר מזה שאתם רגילים אליו, אולי אפילו יותר אותנטית ופחות "מושלמת" ותראו מה קורה?
ספרו לי מטה איך הייתה ההרגשה, ומה היו התוצאות.